<h1>הגהות שערי דורא סימן ד'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)הגאונים כתבו שכל בשר ששהה שלשה ימים שלימים מעת לעת שלא נמלח נתקשה הדם בתוכו ושוב אינו יוצא ע"י מליחה [אבל על ידי בישול יוצא] ואסור [לבשלו] ב)אמנם בתלמוד לא מצינו חומרא זו דמה בכך שלא יפלוט הא הוי דם איברים שלא פירש ומותר [הגה ד"ב לצלותו אבל לא לבשלו] אמנם מהר"ם פסק כל בשר ששהה ג' ימים שלימים בלי מליחה בין בקיץ בין בחורף ג)היה מצוה לאוכלו בצלי ואז יצא הדם דנורא משאב שאיב אבל לא לבשלו אחרי שיצא הדבר מפי הגאונים דטעמא הוי משום ד)דבתר ג' ימים אין הדם יוצא ע"י מליחה אלא על ידי בישול ה)אבל לצלי מותר דאף אם אינו יוצא מה בכך הוי דם האברים שלא פירש ומותר ומה שיוצא על ידי האור נורא שאיב ליה כי אמרו שהדם שנקלט בתוכו יוצא על ידי צלייה ולא היה אוסרו אפי' שהה יותר משלשה ימים מעת לעת לצלייה (אמר לנו הרא"ש בשם ר' יצחק חוזה ו)שאם הודח הבשר בתוך ג' ימים אפי' לא נמלח שרי אף לקדירה והטעם דכששוהין ג' ימים מבלי הדחה ומליחה אז מתקשה הדם בתוכו ואינו יוצא על ידי מליחה אבל כשהודח תוך ג' ימים מתרכך הבשר ויוצא על ידי מליחה אפי' לאחר שלשה ימים עכ"ל). [שערי דורא הלכ' מליחה סימן ד']. א)0שמעתי שבמקום הגאונים נהגו כששהה הבשר בלי מליחה ג' ימים או יותר לשרותו במים פושרין כדי שיתעורר הדם ויפלוט ע"י מליחה עכ"ל מהר"י טרושין. (ד"ק) ואם היה מותר הי' נראה שגם לבשל היה מותר מ"ז אך מהר"א לא רצה לסמוך על הגה זו אפילו לצלייה ע"כ. (ד"ק) מ"כ בשם מו"ה יעקב כ"ץ מה שמהר"ם לא התיר לבשל הבשר ששהה בלי מליחה יותר מג"י זהו דוקא שלא הודח במים כלל תוך שלשה ימים ולא נמלח עד אחר שלשה ימים אבל אם הודח או שהה במים תוך שלשה ימים מותר לבשלו והטעם כששהה שלשה ימים בלי מליחה דאסור משום דאז מתקשה הדם בתוכו ושוב אינו יוצא על ידי מליחה אבל כשהודח בנתיים אז מתרכך הבשר ויצא הדם על ידי מליחה אפילו לאחר ג"י והוא הי' תלמידו של מהר"ם עכ"ל. ב)0אמנם בתלמוד כו' (מבית עקד [קאסאנאטענזא] של העיר ראם). מורי מו"ה נתן אומר דטעם זה ל"ש להתיר לאכול הבשר רק לצלי דליכא חששא מדם הנפלט והנשאר הוי דם שלא פירש ומותר אבל בקדירה אסור אם לא יחליט הבשר ברותחין דנצמת הדם בבשר ולא יפרוש כלל. וקצת מצאתי סמך דלא מועיל המלח לבשר ששהה ג"י מההוא דחלק בסנהדרין צ"א ע"ב שאל אנטונינוס לרבי מאימתי נשמה ניתנה באדם משעת יצירה או משעת פקודה א"ל משעת יצירה, א"ל אפשר לחתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנ' (איוב י') ופקודתך שמרה רוחי ע"כ. ג)0היה מצוה לאוכלו בצלי. קבלתי שאין לבשלו אחר צלייה וכן נמצא בתשו' מהר"ח א"ז (א"ה לא מצאתי בתשו' ר"ח שבידינו) ואני מצאתי בשם גדול הנקרא רמ"מ שמותר ויראה לנהוג איסור כך קבלתי וכן משמע לשון הרא"ש שהרי אין מתירו אלא משום דאף אם לא יצא הדם הוי דם אברים שלא פירש משמע דלא ברירא ליה שיצא הדם על ידי צלייה, וא"כ אסור לבשלו דאפשר ע"י בישול ברוטב יצא הדם ואסור מהרא"י. ואפשר אפי' בדיעבד כשנתבשל אחר הצלייה נמי אסור מטעמים הנאמרים לעיל בבשר שהודח ולא נמלח דע"י בישול הדם פי' ממל"מ כו' ע"כ. ד)0דבתר ג' ימים אין הדם יוצא ע"י מליחה ר' יואל הלוי קיבל מדורות ראשונים שכל בשר ששהה ג' ימים מעל"ע שלא ניקר ולא נמלח שוב אינו פולט דמו ומהר"ם התיר לצלייה ע"כ מרדכי פכה"ב תשכ"ב תשכ"ו. ויש לעיין אם מהר"ם התיר אף לנקר ע"כ הגה. ה)0אבל לצלי מותר ודוקא אם נקרו הבשר תוך ג' ימים אבל אם לא נקרו תוך ג' ימים אף לצלי אסור, הגה אבל הרא"ש כתב שאין לחוש כי מה תלוי בניקור החלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר. ובכה"ג בהגה"מ פ"ו מ"א ה"י סק"ט (פי' שלא הזכיר ג"כ ניקור בדבריו ע"ש ש"ל). אך במרדכי הנזכר משמע דתלוי בניקור דכתב בזה"ל שלא ניקר ולא נמלח [פירוש ולפי"ז אינו מועיל היתר אף לצלי וק"ל ש"ל] אבל קבלתי דלא חיישינן לה עכ"ל מהרא"י ז"ל. ויש מי שהיו רוצים להחמיר היכא ששהה הירך ואליה עם כל חלב כליות ג"י בלי ניקור לאסור לנקר ולצלות דמשום דאיכא רוב חלב חיישינן לה שנבלע בו (ונכנסה) (ס"א ונתכסה ובמקצת כ' ונתקשה) בתוכו ויראה דכיון דכ' באשר"י דחלב אינו נבלע בבשר כיון שהוא קר והך סברא אשכח נמי בתוס' פ"ק חולין (ח' ע"ב) דאהא דלא ליסחוף כפלי עילוי בשרא מפרשי בתוס' דהיי"ד מיד אחר ניתוח בעוד שהוא חם אבל לאחר שנצטנן שרי כדכ' וישימו החלבים על החזות אלמא אפי' בחלב הרבה לא חיישינן שיהא נבלע אחר שיצטנן והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד מהרא"י ז"ל. ד"ק כך קבל ר' יואל מרבותיו וכן כ' אבי"ה בנו של ר' יואל זה לשונו כל בשר ששהה ג"י מעל"ע שלא ננקר ולא נמלח אז מתקשה הדם וחלב שבתוכו ושוב אינו פולט את דמו עכ"ל אבל מהר"ם התירו לצלייה אפי' כי לא נקרו שהרי בשר לצלי א"צ מליחה כך היא במרדכי כי אמר שהדם נקיט בתוכו ויוצא על ידי צלייה ולא הי' אוסרו אפי' שהה יותר מג"י מעל"ע לצלייה עכ"ל. ועל זה שואל מו"ה עוזר איך דעתו של מהר"ם וכי צריך למלוח בשר קודם צלייה או יש די בצלייה לחודי' ואין לפשוט מהא דאמרינן בשר לצלי א"צ מליחה משום דהיינו בשר שהוא רך דהיינו יוצא ע"י צלייה אבל הכא שנתקשה הדם בתוכו שמא אינו יוצא ע"י צלייה לחודא. והשבתי לו דעכ"ח בעי נמי מליחה דהא מליחה כ"כ טוב כמו צלייה דכיון דקיי"ל שיעור מליחה כשיעור צלייה וגם אמרינן מליח הרי הוא כרותח דצלי משמע דמליחה הוי כמו צלייה ואי הוי סגי בצלייה לבד בלי מליחה א"כ ימלחנו יפה ויבשלנו אח"כ דהא לאחר צליי' יכול לתקנו בטיגון קדירה ולבשלו משמע דבעי תרתי. ולא נהירא דשמא משום דקיי"ל דהאי שיעור מוציא שפיר הדם וגם ראיי' שנייה טעות דמליח כרותח לא אמרינן לקולא שיפלוט במליחה לבד כמו בצלייה כדאי' בהגש"ד שער ששי ושביעי בהגהת מרדכי ד"ה וחתיכה שנאסרה ססי' תשכ"ז וגם ראיי' מכבד לרש"י דשרי על ידי צליי' לחוד לבשלו אחר כך ולא במליחה ע"כ. ו)0שאם הודח הבשר תוך ג"י אפילו לא נמלח, כמדומה לי שקבלתי דלא נהגינן הכי וכן יראה קצת דמהני סברא דפרישית בשם מרדכי דמיא מטרשא ליה (פי' מחזיקין ליה) ויש לסמוך עליה שלא להתיר בכה"ג מהרא"י ז"ל.
